ריצוי מול נתינה

גם את מבלבלת בין "נתינה" לבין "ריצוי"?

נשים רבות מעניקות המון מעצמן לאחרים, בזמן, בתשומת לב, בעשייה ואפילו בחומר.

אנחנו סבורות בטעות שהנתינה הזו תמלא אותנו, כי הרי אנחנו אוהבות לעזור, אבל למעשה היא גורמת בדיוק למצב הפוך.

ההבחנה בין נתינה אמיתית לבין נתינה מתוך "ריצוי" אחרים היא חשובה לאושר שבחיינו.

הסיבה לכך היא שנתינה תמיד תשאיר אותך "מלאה", בתחושה של רצון לתת, ולעומת זאת "ריצוי" ישאיר אותך כל הזמן ב"חוסר" ובתחושת תסכול.

הטיפ הכי חשוב להבחנה בניהם – הוא לשאול את עצמנו למי אנחנו מקשיבות כשאנחנו עושות?

בריצוי ההקשבה שלי היא תמיד החוצה ממני:

אני עושה כי אני מרגישה "חייבת" או צריכה" לאחר.

אני עושה לעיתים קרובות בתחושה לא טובה ואחר כך עשויה להתחרט על כך.

אני עושה מבלי להיות מודעת או קשובה לגבולות שלי,

אני עושה גם כשלא מתאים לי לעשות .

אני עושה מתוך חשש שהיו השלכות לחוסר העשייה שלי.

בנתינה אני תמיד מקשיבה לעצמי:

אני נותנת כי זה חשוב לי,

אני עושה מתוך הערכים הפנימיים שלי,

אני קשובה לגבלות שלי,

אני יודעת להגיד "לא" כשזה לא מתאים לי,

אני שלמה עם הבחירה שלי בין אם זה לתת ובין אם זה לא לתת.